מקיצה - סופגנייה בולגרית

יפו אהובתי, מקיצה ובולגריה - למתכון ▼

מקיצה סופגנייה בולגרית
מקיצה הסופגנייה המקיצה את הטעם

זיכרונות ילדות, תמיד שזורים בזיכרונות של טעמים, ריחות אוכל, בעיקר עוגות וקינוחים אבל לא רק. מקיצה "הסופגנייה" של הבולגרים אם אפשר לקרוא לה כך, אין מי שגדל ביפו ולא מכיר את הדוכן הקטן שחנה דרך קבע מול צהלון, בית החולים ליולדות, מול ביתה של חמותי ז"ל, ליד בית ספר ויצמן בו למדתי, בדרך לקופת החולים (לא סתם מזכירה את קופת- חולים, כי לקופת חולים הולכים עם אבא ולאבא יש "כסף" וככה, כשאני חולה לעידוד מצב הרוח, אפשר לקנות לי מקיצה).


את הדוכן דחף בעליו בידיו וגופו, (היום רותמים הכל למכונית) בזמן ההוא למי שהייתה מכונית לא היה צריך דוכן כדי לעבוד הוא היה עשיר, את הדוכן דחף למקום חנייה קבוע, צמוד לקיר הריק והירוק ליד ה"קליניקה" של דוקטור לוי רופא הילדים המפורסם. כל בוקר הגיע מוקדם בסביבות 6.30, לבש את החלוק והכובע הלבנים שלו ובסביבות השעה 11 או 12 בצהרים כשסיים למכור את כל המקיצות מכמות הבצק שהכין לאותו יום, ארז את דוכנו ודחף בידיו לביתו, ביום המחרת חזר בדיוק לאותו המקום, עם אותו הבצק ואותו ריח משכר של "סופגניות" מקיצה טריות.


סופגנייה בולגרית מטוגנת
יצאה ממקלחת טיגון עמוק

גודלה של עגלת דוכן, מטר על מטר וחצי (היום הפוד טראק מכיל מטבח שלם וגם יודע לנסוע לבד) מאחורי הדוכן לא היה מקום ליותר מאיש אחד, בדוכן עצמו היה מקום לדוד גדול מלא בצק ולצידו "פיילה" יענו גיגית ענקית מלאה שמן מתחתיה בלון גז ולהבה שדלקה ושם טיגן את המקיצות המדהימות שלו, וניר עיתון לבן שאיתם עטף את מקיצות שקנית והגיש לך.


ריח הטיגון המתוק של הסופגניות נישא באוויר למרחקים וגרם לך להתקרב כמו מגנט אל הדוכן. התור השתרך למרחקים ובלי צורך בקורונה אנשים עמדו בתור והמתינו בסבלנות כי כמה יחידות אפשר לטגן בנגלה אחת ומי קונה רק מקיצה אחת, כן רק ברגע ששילמת עבור המקיצה או יותר הוא היה בוצע חתיכת בצק מותח אותה בעדינות ומקצוענות ומכניס לשמן, כלומר מכין אותה בשבילך במיוחד! כך שקיבלת מקיצה הכי טרייה שיכולה להיות ולאכול "


המתכון:

סופגנייה בולגרית
בנהנתון לכם...

200 גרם יוגורט

1/2 כוס חלב/מים

1 ביצה

40 גרם שמן

500 גרם קמח

15 שמרים יבשים

1/2 כפית מלח

שמן לטיגון

להגשה: אבקת סוכר


אופן ההכנה:

מכינים בצק רך ואחיד (הבצק אמור להיות דביק), מתפיחים להכפלת הנפח, לשים שוב ומניחים לבצק לנוח לתפיחה והכפלת הנפח. מכינים קערית עם שמן, מרטיבים את הידיים עם שמן.


חופנים כדור בצק קטן בגודל אגוז, מותחים את הבצק לאט למעין פיתה שטוחה דקה וגדולה ככל האפשר מבלי שתקרע (אפשר חור קטן) מכניסים לשמן החם (לא מאוד) מטגנים שתיים שלוש דקות מכל צד עד לקבלת צבע זהוב. "סופגנייה" מקיצה חמה טרייה ומתפצפצת מלאה באבקת סוכר לבנה בכל ביס זו חוויה של התעלות אפשר לאכול כאלה בלי סוף כי הן כל כך קלות וטעימות שאי אפשר לתאר.


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול